פסק-דין בתיק תע"א 9690-09

רקע כללי

1.    השאלה המרכזית שהובאה לפתחנו הינה - האם הופלה התובע מחמת מוצאו כבן לעדה האתיופית ובניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות"), אם לאו והאם נדחתה מועמדותו לעבודה על הסף על רקע היותו בן עדה זו.

על מנת להכריע בשאלה זו נדרש בית-דין זה אף להתיחס לשאלות הנוגעות למתחמה של ההתנהגות המפלה, ובכלל אלה גם לשאלה - האם ראוי ורצוי לראות בנסיבות מסוימות בתחושת האפליה הסובייקטיבית אך הסבירה של עובד או מועמד לעבודה - אף בהעדר ראיות אובייקטיביות ליחס שונה הקשור להשתייכות קבוצתית  - אפליה פסולה.

שאלה אחרונה זו נוגעת למעשה לאפשרות לקרוא אל תוך נורמות משפטיות יחס של אמפתיה  וכניסה לנעליו של הזולת בן הקבוצה המוחלשת החשופה לאפליה וכן נקיטה בכל צעד סביר שיכול למזער את תחושת האפליה הסובייקטיבית שעלול לחוש בן הקבוצה הנ"ל באופן סביר כתוצאה מן הנסיבות שיצר המעביד.

התשתית העובדתית

עיקריה של התשתית העובדתית הצריכים להכרעה אינם שנויים למעשה במחלוקת וניתן לסכמם באופן תמציתי כך:

2.    הנתבעת הינה חברה פרטית העוסקת במתן שירותי סיור ובקרה באמצעות ניידות סיור המחוברות למוקד קבלת פניות (להלן: "המוקד"). המוקד מופעל על-ידי בקרים המקבלים התראות וקריאות טלפוניות מאתרים שונים. עם קבלת התראה, נשלחים לאתר סיירים לבדוק את סיבת ההתראה. עבודת הבקרים והסיירים מבוצעת במשמרות.

הנתבעת מספקת שירותים ללקוחותיה 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, 365 יום בשנה.

3.    התובע יליד 1983, תושב בת-ים, היה במועדים הרלבנטיים לתביעה סטודנט לתואר ראשון במסלול האקדמי של המכללה למינהל. מסלול בו החל לאחר שהשלים שירות סדיר בצה"ל ביחידה קרבית.

4.    הנתבעת פרסמה מודעת דרושים בעיתון יומי, במסגרתה נדרשו "... מוקדנים/ות לעבודה במשמרות, אחרי צבא, מגוש-דן..." .

התובע, שענה לדרישות הללו, פנה לנתבעת טלפונית ביום 21.12.08, התענין במשרה המוצעת והביע רצונו להשתלב בנתבעת בתפקיד מוקדן. את שיחתו הטלפונית קיים עם מזכירת הנתבעת, הגב' סיגל הינדי (להלן: "המזכירה" או: "הגב' הינדי"), אשר זימנה אותו לראיון עבודה כבר ליום המחרת (22.12.08).

למחרת היום הגיע התובע למשרדי הנתבעת לראיון עבודה על-פי התאום הנ"ל, שם פגש בגב' הינדי, אשר ליוותה אותו לחדרו של מנהל המוקד, מר ארז צוברי (להלן: "מר צוברי"). מר צוברי עסק בתוקף תפקידו בעריכת ראיונות למועמדים שביקשו להשתלב בנתבעת כמוקדנים וכסיירים.

5.    אין חולק על כך שמר צוברי ראה את התובע סמוך לאחר שהגיע למשרדי הנתבעת, אך לא קיים לו ראיון עבודה, תוך שהוא מציין בפניו כי אין לנתבעת צורך בעובדים. לאור דבריו אלה, שאלה מזכירת הנתבעת את מר צוברי בנוכחות התובע - מדוע היא (המזכירה) לא עודכנה על כך ואילו מר צוברי מצידו לא השיב לשאלתה, אלא הסתפק בחזרה על דבריו לפיהם אין לנתבעת צורך בעובדים.

אין חולק על כך שהתובע מחה על הזמנתו לשווא ועל התנהלות הנתבעת, הן בפני הגב' הינדי והן בפני מר צוברי ובעקבות מחאתו הציע לו מר צוברי להתקשר בעוד שבועיים - אז עשויה אולי להיות לנתבעת עבודה להציע לו, כך לדבריו של מר צוברי.

הגב' הינדי מצידה התנצלה בפני התובע והודתה לו על בואו.

6.    התובע נפגע עמוקות מהתנהלות הנתבעת - אשר לגביה אין כאמור חולק - וסבר לאור הנסיבות כי הנתבעת דחתה את מועמדותו על הסף לאחר שלמדה על מוצאו העדתי. התובע סיפר על הארוע המביש לחבריו ללימודים שאינם בני העדה האתיופית וביקש מהם להתקשר אל הנתבעת בו ביום ולהציג את מועמדותם לעבודה. זאת, מתוך הנחה כי חבריו יזכו ליחס שונה מהנתבעת - טוב מזה לו זכה התובע.

7.    ביום 22.12.08 התקשר לנתבעת חברו של התובע, מר עודד לוי, אשר שוחח אף הוא עם הגב' הינדי והביע ענין בעבודה כמוקדן. הגב' הינדי מצידה אישרה באוזניו את הצורך בעובדים ואף קבעה לו ראיון למחרת היום.

בנוסף למר לוי התקשרה לנתבעת חברתו של התובע, הגב' נעמה כהן, אשר נענתה אף היא כי יש צורך בעובדים ובהתאם לכך נקבע גם לה ראיון עבודה למחרת היום.

ביום 24.12.08 התקשרה לנתבעת חברה נוספת של התובע, הגב' אוסנת פישר. גם באוזניה של הגב' פישר אישרה המזכירה את הצורך של הנתבעת בעובדים לאיוש המשרות המוצעות של מוקדנים וקבעה לה ראיון עבודה לאותו היום.